למדו תכנון מערכות ב־40 שיעורים אינטראקטיביים. הכירו איזון עומסים, מטמונים ומסדי נתונים ותכננו מקצר כתובות, פיד חדשות וצ׳אט.
בביקור ראשון דרך TCP ו-TLS, הדפדפן פותר את שם המתחם, פותח חיבור מאובטח ושולח בקשת HTTP. לאחר מכן הוא מציג את תשובת השרת.
רשתות מנתבות לפי כתובת IP מספרית, לא לפי שם. לכן הדפדפן שואל קודם פותר DNS: איפה shop.example?
התשובה (203.0.113.7) חוזרת תוך כ־20 ms.
עכשיו הדפדפן פותח חיבור אל 203.0.113.7. לחיצת יד של TCP מסכמת על השיחה; לחיצת יד של TLS מקימה הצפנה. כל אחת צריכה סבב הלוך־ושוב אחד.
כאן סבב הלוך־ושוב לוקח 30 ms, אז ההתחברות לבדה עולה 60 ms עוד לפני שמבקשים בייט אחד מהעמוד.
על גבי החיבור הפתוח הדפדפן שולח GET /products. השרת מפענח אותה, בודק את הסשן ומריץ את הקוד שלכם.
זה עולה עוד סבב הלוך־ושוב ועוד כ־10 ms של עבודת שרת.
המוצרים לא גרים בשרת הווב, אלא במסד נתונים. השרת שולח שאילתה ומחכה שהשורות יחזרו.
צפו בבקשה שעוברת את כל הדרך פנימה ובתגובה שעוברת את כל הדרך החוצה.
השרת הופך את השורות ל־HTML ושולח אותו חזרה; ההורדה לוקחת עוד 20 ms. הדפדפן מציג את העמוד 155 ms אחרי שלחצתם Enter.
אחר כך הוא מבחין בתמונות ובגיליונות סגנון בעמוד ושולח עוד בקשות. שימוש חוזר בחיבור הפתוח חוסך להן את לחיצת היד.
עקבו אחרי טעינת עמוד אחד קפיצה אחר קפיצה, וגלו לאן הזמן באמת הולך.
שתי שאלות על מהירות, ולמה שרתים עמוסים מאטים עוד לפני שהם מתמלאים.
הפכו רעיון למוצר לשרתים ולטרה־בייטים בחישובים שנכנסים על מפית.
השרת היחיד שלכם נמס. קונים שרת גדול יותר, או עוד שרתים?
דלת כניסה אחת להרבה שרתים, והכללים מי מקבל איזו בקשה.
למה הבקשה הבאה חייבת לעבוד על כל שרת, ולאן המצב הולך במקום זה.
שמרו את התשובות שמבקשים הכי הרבה במקום מהיר בהרבה ממסד הנתונים.
העתיקו את מה שכולם מורידים לשרתים ליד המשתמשים, והפסיקו להילחם במהירות האור.
טבלאות, מסמכים או סתם מפתחות: במה כל סוג של מסד נתונים טוב, וממה הוא מוותר.
למה אותה שאילתה יכולה לקחת שתי שניות או שתי מילישניות.
מה מסד נתונים באמת עושה עם הכתיבה שלכם, ולמה חלקם בנויים לקריאות ואחרים לכתיבות.
להחזיק עותקים של מסד הנתונים על כמה מכונות: בשביל יותר קריאות ובשביל לשרוד.
כשהנתונים או הכתיבות גדלים מעבר למכונה אחת, מפצלים אותם בין הרבה מכונות.
להוסיף או להסיר שרתים ולהזיז רק פרוסה דקה מהנתונים.
לתת לכל שורה שם שאף אחד אחר לא ישתמש בו לעולם, בלי מונה אחד שכולם צריכים לעמוד אליו בתור.
כשהרשת נקרעת, העותקים של הנתונים שלכם צריכים לבחור בין להיות צודקים לבין להיות זמינים.
איך קבוצת שרתים מסכימה על מנהיג אחד ועל היסטוריה אחת, גם כשאי אפשר להגיע לחלק מהם.
שני אנשים, מקום אחד, אותה מילישנייה. איך מסדי נתונים שומרים על נכונות כששינויים קורים במקביל.
תמונות וסרטונים לא שייכים למסד הנתונים שלכם: לאן הם הולכים במקום, ואיך הם מגיעים לשם וחוזרים.
שלוש דרכים שבהן תוכנות מבקשות דברים זו מזו, וכמה כל אחת עולה לטלפון ברשת 4G.
לענות מיד, לעשות את העבודה האיטית אחר כך, ולעולם לא לאבד משימה בדרך.
להודיע שמשהו קרה, ולתת למי שאכפת לו להגיב, בלי שאף אחד יחכה.
איך השרת אומר לכם שמשהו קרה: צ׳אט, תוצאות חיות, התראות.
הכול נכשל בסוף. תכננו כך שאף כשל בודד לא יפיל אתכם.
תנו לכל לקוח תקציב הוגן, כדי שסקריפט משתולל אחד לא יפיל את כולם.
לקרוא בבטחה לשירות שמתקשה: לוותר בזמן, לנסות שוב בזהירות, ולדעת מתי לעצור.
מדדים, לוגים ו־traces: איך מגלים מהר מה לא בסדר, איפה ולמה.
בסיס קוד אחד או הרבה שירותים? מה כל אחד נותן, מה הוא עולה, ואיך עוברים מאחד לשני.
איך שירותים מוצאים זה את זה כשמופעים באים והולכים, ודלת כניסה אחת לכל מי שבחוץ.
פעולה אחת, כמה שירותים, כמה מסדי נתונים: איך שומרים על הכול־או־כלום בלי טרנזקציה גדולה אחת.
עיבוד מיליארדי אירועים: בלילה באצוות גדולות, או ברציפות ברגע שהם מגיעים.
להוכיח מי מישהו, בלי להפוך לסיבה שהסיסמה שלו דלפה.
לדעת מי מישהו לא אומר לכם מה מותר לו לראות או לעשות. לבדוק את זה, בכל מקום.
הגנה על נתונים ברשת ועל הדיסק, ועל המפתחות והסיסמאות שהשירותים שלכם משתמשים בהם.
לדעת ששינוי בטוח לפני שהמשתמשים שלכם יגלו: בדיקות מהירות ללוגיקה, כמה איטיות לכל השאר.
להביא כל שינוי לייצור מהר ובבטחה, ולהחזיר אותו באותה מהירות.
אותה מערכת בשתי רמות זום: מפת השירותים, והפנים של אחד מהם.
תכנון ראשון מקצה לקצה: מבריף של שורה אחת למערכת שמגישה מיליארדי הפניות.
פוסטים מכל מי שאתם עוקבים אחריו, ב־200 ms, והשאלה מתי לעשות את העבודה.
עשרים מיליון חיבורים פתוחים והבטחה אחת: כל הודעה מגיעה, לפי הסדר, בדיוק פעם אחת.